אומנויות לחימה טיפוליות

האם ישנם הוכחות מדעיות מאחורי התחום? איך יקבלו את זה בעולם הטיפולי?

אלו שאלות ששאלתי את עצמי רבות למרות שראיתי בלא מעט הדרכות איך תלמידים נפגעי טראומה וטראומה מורכבת מוצאים מפלט בין שקי האגרוף ובין פלאשבקים שמובילים אותם לדיסוציאציה (ניתוק).

אחרי סיום הלימודים בווינגייט היה לי חשוב לחפש אחרי עוד מקורות איכותיים למה שאני עושה.
השיטה חדשנית, באה מארצות הברית ולא מוכרת בארץ.

מצאתי את עצמי קורא את "האדם מחפש משמעות" , ספרו של ויקטור פרנקל בין אבות הפסיכותרפיה אשר מדבר על משמעות קיום האדם, סיבתו לחיים בכדי לשרוד את תופת השואה ובהמשך קורא את "טראומה והחלמה" של ג'ודית לואיס הרמן (פסיכותרפיסטית, בין המובילות תחום הטיפול בטראומה) ו"נרשם בגוף" של פרופסור בסל ואן דר קולק (בין החוקרים החשובים בעולם לחקר טיפולי גוף נפש).
נוכחתי לגלות עד כמה הם והמחקרים מאדירים את העשייה של אומנויות הלחימה לשיקום נפגעי PTSD (טראומה).

הדהים אותי לראות אנשים משתקמים כשהם בונים סביבם את הביטחון להגן על עצמם, לווסת את רגשותיהם, לבנות לעצמם כלי בתוך הנפש למימוש עצמאות בעולם שעד כה ראו בו רק צמצום ופחד.
פרופסור מליסה סיינט (Saint) טענה בהדרכותיה להגנה עצמית כמה חשוב "לטעום פחד עד להשבת מלחמה" (מתוך סיפרה של הרמן)
המטרה ללמד נפגעים כיצד מגייסים כוחות בקיפאון דרך חשיפה מבוקרת ובכך לשנות דפוסי התנהגות בזמן סכנה.

חשוב שהנפגע לפי הסיטואציה אליה נקלע יבחר לברוח או להשיב מלחמה, יעשה הכול חוץ מקיפאון וידאג שהוא שולט בסיטואציה ולא פחדיו.
העבודה הזו מאתגרת מאוד, אין פה רק לימוד של טכניקה אלא ממש כניסה לעולם טיפולי בו רגשות, דפוסי חשיבה, הרגלים ועוד, הם אלו שקובעים את גורלו של הנפגע אשר נאבק להגיב אל מול הפוגעים, אך אף שריר בגוף לא מגיב כי הפחד משתק.

היום כשאני מעביר אומנויות לחימה טיפוליות ורואה תלמידים שוברים מחסומים נפשיים אל מול הפחד זה מרגש אותי מאוד, האומץ שלהם מסמל את המקום שאומר "די, אינני קורבן".
וזו המטרה, להרגיש ביטחון פנימי וחיצוני.

ההדרכה הטיפולית מועברת כיום במרכז עוצמות לפסיכותרפיה רב תחומית ובארגון T.Kravmaga*

תודות מיוחדות:
לזוהר גורן אהרון – מבעלי עוצמות
תומר תומר – ראש הארגון T.Kravmaga